#85 | הפסקתי להתעלם מהלקוחה הכי חשובה שלי

“אין לי זמן” זה השקר שאני מספרת לעצמי הכי הרבה.
אבל הנה שאלה שקפצה לי לראש ממש לפני שהקלטתי את הפרק… אם לקוח משלם היה צריך ממני סיקוונס של 8 מיילים מחר בבוקר – הייתי מוצאת לזה זמן?

ברור שכן.
בלי למצמץ.
הייתי נשארת ער עד 2 בלילה, מבטלת את היוגה בבוקר, מוצאת את השעות.

אז בתכלס אף פעם לא היה חסר זמן.
הזמן היה שם כל הזמן.
אני פשוט בחרתי, שוב ושוב, לתת אותו למישהו אחר שהוא לא אני.

הפרק החדש של בין העולמות, על למה הסנדלרית הולכת יחפה אבל יותר מזה, למה היא מתחילה להכין לעצמה נעליים מתאימות.

שתהיה האזנה נעימה.