להתראות פרפקציוניזם, שלום הצלחה

איך היפרדות מהפרפקציוניזם הולכת להיות הדבר הכי מושלם שתעשו עבור העסק שלכם.
5 דרכים שישימו את המכשול הזה בבוידעם. 

כשהייתי בתיכון התחרתי בתחרות כשרונות שנקראה ״שבלול הזהב״.
בשנה הראשונה שהתחרתי, בחרתי לעלות עם מונולוג קצר, בתחרות בתחום הדרמה.

הסיבה שבחרתי בדרמה ולא שירה, הייתה שהיו רק 5 רשומים, מה שאומר שכנראה בטוח הייתי זוכה באחד מהמקומות הראשונים. 

זכיתי במקום הראשון. 

בשנה שלאחר מכן, החלטתי שאני מנסה את מזלי בתחום השירה.
שם כבר היו 14 משתתפים, והיו אנשים עם קול מדהים.  אני זוכרת שפחדתי, וידעתי שזה חייב להיות מושלם, אחרת אני לא אזכה. 

התאמנתי שעות, שרתי עד שנצרדתי עד שלבסוף לא נהניתי מהחוויה בכלל. כל הזמן חשבתי מה היה יכול להיות טוב יותר.
זכיתי במקום השני, ואכלתי לעצמי את הלב. 

כולם יודעים שמקום שני הוא לא מקום ראשון.
למרות הפרגון ומחיאות הכפיים, אני רק חשבתי לעצמי שזה מביך שלא ניצחתי. כעסתי. וגם פחדתי שלועגים לי. לא רציונלי במיוחד.

הלחץ הזה שהרגשתי, הפחד לעשות משהו שמישהו אחר יעביר עליו ביקורת, או שיחשבו שאני לא טובה מספיק.
זה היה נורא. וזה לא הגיע לקרן בת ה- 16. בשנה שלאחר מכן בחרתי שלא להשתתף שוב.
בכלל, לקח הרבה זמן עד שהעזתי לשיר שוב על במה.

פרפקציוניזם זו תכונה משתקת.

היא מונעת מאיתנו להתקדם, כי היא יוצאת מנקודת הנחה שאם זה לא מושלם, אין לזה מקום.  

וככה בעלי עסקים מדהימים, נותרים קפואים במקום, כי הרבה יותר קל להסתכל על מישהו אחר ולחשוב שהדשא שלו ירוק יותר. 

שלא תבינו לא נכון, אני ביקורתית מאוד כלפי עצמי, כלפי העבודה שלי, כלפי התפוקה שלי, כלי הבחירות שלי.

אני עובדת בסטנדט מאוד גבוה ובווליום רציני. אבל גם למדתי לשחרר.

ומאז, אני עפה באוויר. 

אומרים שהאויב של טוב מאוד הוא מצוין.
אני אומרת שהאויב של מצוין הוא חוסר התנועה.

קבלו כמה טיפים שעזרו לי להיות טובה מאוד במה שאני עושה ואפילו לפעמים מצוינת, בלי העול של הפרפקציוניזם.

להציב סטנדרט גבוה, אבל לא להתאבסס 

העובדה שאמרתי לכם שאפשר להיפרד לשלום מהפרפקציוניזם, לא אומר שהתוצרים שלנו יהיו ברמה נמוכה. להפך. אני מעודדת אתכם להציב רף עבודה גבוה.

השקיעו בנראות הדיגיטלית שלכם. תתעכבו על פרוייקט ללקוח כדי לייצר חוויה טובה. תעבדו על האתר שלכם. תשקיעו בפוסטים, סרטונים.

בטח – תעשו דברים ברמה גבוהה.

אבל…
תשחררו אותם גם כשהם לא מושלמים.
לפעמים ה FINE TUNING יכול לחרפן עד שמגיעים אליו. אם ההגעה לשלמות מעכבת את התנועה בעסק, אז שלא יהיה מושלם.

לפעמים אתם תהיו היחידים ששמים לב.
אני שחררתי סרטון שבכתוביות הייתה טעות. והשמיים לא קרסו. זה גם לא פגם בקמפיין שרץ.

שלחתי ללקוח הצעת מחיר לא בטמפלט המושקע שלי, כי מחוסר זמן העדפתי לשלוח פשוט. והוא בכל זאת הפך ללקוח משלם. 

מעולם לא נתקלתי במישהו שאמר לי שהתוצרים שלי לא ברמה גבוהה.
למרות שאני ידעתי שהם יכולים להיות טובים יותר. רק אני ידעתי. 

רדו מהענן, בחרו תוצאות ריאליות

לפני כמה חודשים ליוויתי מישהי ביציאה שלה לעצמאות. 

היא רצתה לבנות את הסיפור העסקי שלה. אז החלטנו לבנות אותו ולשים דגש על הנראות והפעילות שלה בדיגיטל.
מדובר במישהי שמעולם לא כתבה שום דבר שיווקי ומילים באו לה פחות בקלות. 

עדיין, הייתה לה ציפייה שאם אתן לה מספר הערות וטמפלטים לכתיבה, היא תכתוב תוכן שיווקי מושלם.

היא כתבה המון, אבל לא הסכימה לפרסם שום דבר. זה לא היה מושלם. 

עברו כמה שבועות, ושום בשורה לא יצאה ממנה. האתר שלה התעכב, אסטרטגיית התוכן שלה היייתה משהו שקיים בתיאוריה והיא הרגישה רע וש״היא בחיים לא תצליח״.

בראש שלה, אם היא תפרסם משהו שלא יהיה מדויק, ילעגו לה, יחשבו שהיא לא יודעת מה היא עושה ואולי אפילו ישוו אותה לכל מיני אנשים שהיא לא רצתה להידמות להם. 

אם אתם מכירים את התחושה, מזל טוב, אתם כנראה גם פרפקציוניסטים. ואולי מה שעזר לה, יעזור גם לכם.

תבינו שאתם לא מרכז העולם.

אם תכתבו פוסט שהוא לא מדהים, הוא לא יקבל חשיפה גבוהה גם ככה. אם האתר שלכם לא מושלם וצריך עוד הידוק, זה בסדר, אין מאות אלפי אנשים שרק מחכים שהתוכן שלכם יעלה. 

עדיף לפרסם, להיות בתנועה. אפילו להסתכן בלהיכשל או לטעות.

מה שמביא אותי לנקודה הבאה…

הרשו לעצמכם לטעות. בפומבי

מתישהו בתחילת שנה שעברה החלטתי שאני מעבירה וובינר.

הכנתי דף נחיתה יפה, כתבתי 2-3 פוסטים והזמנתי אנשים להירשם, עשיתי באז כייפי סביב הנושא. התוצאות לא איחרו לבוא ונרשמו קצת יותר מ-60 אנשים.
מדובר בינואר של לפני הקורונה, ואני הייתי מאושרת עד הגג. פאקינג 60 אנשים! את רובם לא הכרתי. אני חושבת שאפילו כתבתי פוסט גאה בהישג שלי.

ביום של הוובינר שלחתי תזכורת לכולם. התיישבתי בשעה 19:50 מול המחשב, מחכה שכל עשרות האנשים שנרשמו יעלו לוובינר.
בשעה 20:00 התחלתי את הוובינר עם 7 אנשים ובשעה 20:10 הייתי עם המספר הסופי של 12 אנשים שעלו לצפות בתוכן שלי. 

אני לא יכולה לתאר לכם את האכזבה שלי.
הרגשתי שמי שבחר לעלות פשוט בז לי על כמות האנשים הקטנה. זה היה נורא.
חשבתי שבטח אנשים שפניתי אליהם ישמעו שהגיעו רק 12 משתתפים וזה ייתן להם את הגושפנקא שאני לא טובה מספיק. 

דיאלוגים פנימיים ארוכים של הכפשה ותיעוב עצמי על ההישג הקטן. 

אבל אז הבנתי שהמחשבה הזו לא מקדמת אותי בכלל. היא לא מאפשרת לי לצמוח.
אז התחלתי לשאול: ״מה אני יכולה לעשות יותר טוב בפעם הבאה?״. ההתנסות הזו, שהייתה קשה עבורי, גרמה לי להשתפר לפעם הבאה.
תוך שבועיים הייתי עם וובינר נוסף, אליו נרשמו 73 אנשים והגיעו 41. 

ביי ביי פרפקציוניזם!

כתבתי בעבר על הסיבות שהופכות את הכשלון לחבר הכי טוב שלנו, אפשר לקרוא עוד פה

בחרו ללמוד מטעויות 

הכל בחיים הוא איך שאנחנו בוחרים לראות אותו.
זו לגמרי ההחלטה שלנו האם אנחנו יצורים עגולים שמתפתחים, או כאלה שהם קפואים וספונים במחשבות שלהם וחוששים שיחשבו שהם לא טובים.

אמנם לקח לי זמן להבין שאני לא מרכז העולם, אבל מאז שאני יודעת שאני חולקת את הזרקור עם עוד המון המון אנשים, קל לי יותר לטעות. 

אבל גם קל לי יותר ללמוד מהטעויות האלה, כי אני מאפשרת לעצמי להתנסות. מקסימום אני אצליח. למרות שלפעמים אני גם נכשלת. 

הקונספציה השגויה שמובילה את רובנו, שאנחנו חייבים להיות מושלמים תמיד, היא פשוט משתקת את היצירתיות שלנו, את התנועה שבנו ואת היכלת פשוט לנסות.

אני לא מכירה אף אדם שהצליח ללמוד ללכת בלי ליפול בדרך. כמו שאני לא מכירה אף בעל או בעלת עסקים שהכל עובד להם כמו שהם קיוו. 

ככל שנפנים שטעויות הן חלק אינטגרלי וחשוב בדרך להצלחה, יהיה לנו יותר קל. 

אבל בחייאת, תפעילו שיקול דעת. זה לא אומר שכל התנסות היא נחוצה. 
ומתוך כל זה אני אגיד שאתם הגיבורים של הסיפור שלכם. אתם היחידים שמגדירים מה חשוב ומה פחות עבורכם. הסיפור הוא שלכם, זה לא אומר שהכל צריך להיות מושלם.

העדיפו תנועה על פני שלמות

כשהייתי בתנועת נוער אי שם בסוף שנות ה-90, המדריכה סיפרה לנו שהכנרת שומרת על המים המתוקים שלה כי היא מקבלת מים מנהר הירדן, ומוסרת מים מהצד השני שלו.

לעומת זאת, ים המלח אינו מסוגל להכיל חיים כי הוא רק מקבל, והמים שנשארים אצלו הם לא בתנועה. אין תחלופה. 

התנועה היא הבסיס שלנו להצלחה. אם פרפקציוניזם מותיר אתכם קפואים ואתם לא מסוגלים לעשות עבור עצמכם ועבור העסק שלכם מחשש לביקורת, תזכירו לעצמכם שתנועה חשובה.

אי אפשר להתפתח, להתקדם, לשנות את הסטטוס קוו – בלי לזוז.

מה הדבר הכי גרוע שיקרה אם תשחררו את הניוזלטר הזה? מה יקרה אם תקחו לקוח לליווי מאתגר? מה כבר יקרה?
תשמרו על התנועה, תספרו לאנשים מה אתם עושים. הרבה יותר קל להצליח תוך כדי תנועה מלהתניע כל פעם מחדש. 

בכלל, בתוך התנועה, אתם תגלו שקל יותר לא לשים את המשקל על טעויוות קטנות או פחדים לא רציונלים. כי תנועה לוקחת אתכם קדימה, וזה מה שבאמת חשוב. 

מוקדש לכל מי שהיה צריך זריקת תזוזה 🙂